<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יוסף צידונאה</h1>
<h2>דף מו.</h2>
גרסינן בפרק נערה שנתפתתה הלכה דמוציא שם רע רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים, אמוציא שם רע קאי. ומסקינן מאי טעמא דרבי יהודה אמר רבי אבהו אתיא שימה שימה, כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב [התם] לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון. אמר רב נחמן בר יצחק וכן תני יוסף צידונאה בדבי רבי שמעון בן יוחאי אתיא שימה שימה, וכבר כתבתי בסדר רב זביד פירוש מהו בדבי רבי פלוני. הכי פירושו יוסף צידונאה היה אמורא ומאותן ברייתות שנשנו בבית מדרשו של רבי שמעון בן יוחאי אף זו נשנית שם. דאינו חייב עד שישכור עדים, מהאי טעמא [דיליף גזירה שוה] שימה שימה. ונראה דרבי שמעון בן יוחאי נמי כרבי יהודה סבירא ליה.
גרסינן בירושלמי דנערה שנתפתתה [פ"ד ה"ד] [רב] אסי אמר ופרשו את השמלה לעולם אין העדים נסקלין ולא בעל לוקה ונותן מאה סלע עד שיאמרו עמנו היה במקום פלוני והבעל שכרן להעיד עדות שקר. אמרו עמנו היה במקום פלוני ולא אמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר. רבי יוסי בר בון בשם (רשבא) [רשב"ל], כך כתוב בספר. ונראה דטעות סופר הוא אלא [צ"ל] רבי שמעון סתם שהוא תנא והוא רבי שמעון בן יוחאי. או במקום "בן לקיש" [צ"ל] בן יוחאי. נאמר כאן סומה ונאמר להלן סומה. הביא האב שתי כיתי עדים אחת אומרת עמנו היה במקום פלוני ואחת אומרת הבעל שכרן להעיד עדותם, פשיטא אותם שאמרו עמנו היה במקום פלוני נסקלין ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר לוקין ונותנין מאה סלע [אמר ר' יוסי בי ר' בון ולא ע"י אלו ולא ע"י אלו לוקין ונותנין מאה כסף] אלא (ה"ק) [לוקין] משום לא תענה בריעך [עד שקר]. עד כאן לשון הירושלמי.
וגמרא דידן מסיק בעי רבי ירמיה שכרן בקרקע מהו, בפחות משוה פרוטה מהו. [שניהם] בפרוטה מהו, מספקא לי מאי קאמר לי' וכי אדם נוטל ריבית מקרקע אינו ריבית, והתנן בפרק הריבית [ב"מ ע"ה ע"א] אומר אדם לחבירו עדור עמי ואעדור עמך נכש עמי ואנכש עמך אבל לא יאמר לו עדור עמי ואנכש עמך. וכן לא יאמר לו עשה עמי בגריד ואני ברביעה. ודוחק לפרש היינו משום שכירות. וכי אוזולי בשכירות כה"ג אסור, דהא [ד]אסרינן (לאותולי) [לאוזולי] בשכירות, דוקא דומיא דההוא דהמוכר את הספינה [ב"ב פ"ו ע"ב], משום דמיחזי כי אגר נטר לי אבל הכא בעידור וניכוש אי לאו משום ניחותא דקרקע במלאכה אמאי אסיר, אי אמרת בשלמא איכא ריבית ושייך בקרקע כגון הלויני חמש גפנים טעונות או אינן טעונות בשש, דאסור בריבית קצוצה ויוצא [בדיינים], משום הכי אסרו נמי עידור חילוף ניכוש משום אבק ריבית. אלא אי לא שייך ריבית ביה כלל, מאי טעמא אסור. [הא] הכא לא מיחזי כלל כאגר נטר לי אלא דמוזיל גביה. ותו אי לא שייך ריבית בקרקע מאי טעמא לא מתני לה בהזהב [ב"מ נ"ו ע"א] בהדי הונאה ושבועה, ולימא נמי עבדים שטרות וקרקעות אין בהן משום ריבית. וכן נמי שכרן בפחות משוה פרוטה מהו, אי שייך ביה ריבית יהא שכר, ואי לית ביה משום [ריבית] וגרע מריבית דברים לא יהא שכר. ונראה לי הסודר דודאי שייך ריבית בקרקע וכן בפחות משוה פרוטה כיון דבתורת ריבית זקף עליה, כגון ארבע תמרות בחמש, דמחמישית לית בה שוה פרוטה כדשמואל [קידושין י"ב ע"א]. ורבי ירמיה הכי קא מיבעיא ליה בההוא קרא דילפינן גזירה שוה לשימה שימה כתיב ביה כסף דכתיב אם תלוה [וגו'] לא תשימון נשך. מי אמרינן דוקא כסף ודומיא דכסף דמטלטלין הוא דילפינן מההיא שימה. או דילמא בכל מידי דקרינן לא תשימון ילפינן מיניה והוי שכירות. ואין זו גזירה שוה למחצה. ורבינו חננאל גרס ישרה, לא הזכיר כלל בעיא זו דרבי ירמיה. וגם בפירושי רבינו רבי אליקים הלוי לא מצאתיה.
